החלטה בתיק עמ"י 12191-08-13

העורר נעצר בחשד למעורבות בעבירת רצח וכן עבירות סחיטה. מעצרו הוארך 4 פעמים בבית משפט קמא, ועל שתיים מתוך החלטות הארכות המעצר הנ"ל אף הוגשו עררים לבית משפט זה.

הבקשה האחרונה שהגישה המדינה הייתה לשחרורו של המשיב בתנאים שונים של מעצר בית מלא ותנאי ערובה שונים לרבות הפקדה. בית משפט קמא הורה על שחרור העורר למעצר בית מלא           למשך 21 יום וכן איסור על יצירת קשר עם המעורבים האחרים בפרשה ואיסור על כניסה לתחום שיפוט כפר ריינה ומגדל העמק למשך 60 יום. כמו כן חתימה על התחייבות וערבות צד ג' על                   סך 50,000 ש"ח.

על החלטה זו הערר שבפניי.

בכתב הערר טען ב"כ העורר כי לאורך כל הליכי המעצר הוא טען שאין מקום למעצר העורר ואין ביסוס ראייתי לחשד סביר ואכן בסופו של דבר הגיעה משטרת ישראל למסקנה זו, שעה שביקשה את שחרורו.

בנסיבות אלה, כשהמסקנה המתבקשת היא שאין עוד חשד סביר, לא ראוי היה לקבוע כל תנאי מגביל בשחרור, ודאי לא תנאי של מעצר בית.

לטענתו, מעצר הבית בנסיבות אלו אינו לתכלית ראויה והוא בלתי מידתי ויש להורות על ביטולו, שכן, נגרמה כבר ממילא לעורר פגיעה חמורה בשל תקופת המעצר שריצה.

מנגד מתנגדת המשיבה לביטול מעצר הבית.

לטענתה, הטענות בדבר העדרו של חשד סביר נבחנו על ידי הערכאות הקודמות, הן הדיוניות והן ערכאת הערר ונידחו הטענות להעדר קיומו של חשד סביר.

בנסיבות אלה מוסמך בית המשפט לקבוע תנאי שחרור, לרבות מעצר בית.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי ובתשובה לטענות המשיבה לעניין קיומו של החשד הסביר, תיקן          ב"כ העורר את טענתו לעניין החשד הסביר והבהיר כי לא התכוון שאין חשד סביר כלל, אלא, שלצורך הטלת מעצר בית יש להראות כי מתוך מהלך החקירה התעצם החשד הסביר.

לטעמו, במידה שלא מתעצם החשד הסביר, יש מקום להורות על שחרור ללא תנאים מגבילים של מעצר בית.

שקלתי את טיעוני הצדדים ואין בידי לקבל את הערר.

משנמצא, נוכח ההבהרה הנ"ל כי בחומר החקירה קיים יסוד לחשד סביר למעורבות העורר בביצוע העבירות הנ"ל, מסגרת הדיון לשחרור קבועה בסעיף 13 (ב) לחסד"פ מעצרים, המחייב את בית המשפט להימנע ממעצר ממש, כאשר ניתן להשיג את מטרתו בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

אינני סבור שההחלטה שניתנה לא הייתה בסמכות בית משפט קמא וגם אינני סבור שהיא פוגעת במידה העולה על הנדרש בחירותו של העורר.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, הופניתי על ידי ב"כ המשיבה באמצעות מזכרים והסברים שהציג לעיוני לעולה מחומר החקירה (שהינו חסוי עדיין) ואשר על יסודו נימנו שיקולי המשיבה להסכים לשחרור העורר, אולם יחד עם זאת, לבקש להטיל עליו תנאים מגבילים אשר יהיה בהם כדי להבטיח את המשך החקירה ללא שיבושה, וכן באופן הנותן מענה סביר למסוכנותו העולה מחומר החקירה.

מדובר בשיקולים סבירים לחלוטין לטעמי שצרכי החקירה מחייבים אותם והם גם משקפים איזון נכון עם הצורך בשמירה על חירותו של העורר שאיננו מצוי עוד מאחורי סורג ובריח ובכך נמנעת ממנו פגיעה משמעותית.

בית משפט קמא אף איפשר לעורר במהלך ימי החג לצאת את מקום החלופה ובלבד שיתאם זאת מול ימ"ר צפון ובזאת נעשה איזון נוסף בין צרכי החקירה והאינטרס הציבורי לצרכי העורר.

בתום הדיון הוסיף ב"כ העורר בקשה חלופית לפיה יותר לעורר להתלוות לאחיו, שמונה מפקח עליו, למקום עבודתו של האח במוסך סמוך, על מנת לעבוד באותו מוסך יחד עם אחיו ומשם יחזור בתום העבודה לחלופת מעצר הבית.

בתגובה לבקשה זו הציג בפניי ב"כ המשיבה מסמך חסוי אשר ממנו עולה כי אם אאפשר את הדבר, יתקיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי החקירה ועל כן אני דוחה בקשה זו.